מבחן עובדתי: בית המשפט לערעורים יעמיד עצמו במקומו של השופט קמא וישער כיצד היה אותו שופט מכריע אילולא נמסרה לו הראיה הפסולה.
איך ישער בית המשפט: מן הלשון או המבנה של פסק הדין, או מסימנים אחרים, אם בפסק הדין ואם בפרוטוקול, שיש בהם כדי להעיד על הלוך המחשבה של השופט קמא.
בית המשפט לערעורים יבדוק בעצמו, כמו ערכאה ראשונה, אם יש בתיק בית המשפט די ראיות כשרות כדי לבסס עליהן את הרשעת הנאשם.
ו / או ?
מצב ב':
"אין ראיה מספקת אחרת זולתה לתמוך בה את ההרשעה"
מבחן אובייקטיבי שבית המשפט שלערעור בודק את מידת כמות הראיות משקלם וכדומה.
האם מבחנים חלופיים או מצטברים?
נקבע: המבחן הוא מבחן חלופי
"די בכך שהתקיים אחד המבחנים שבסיפא לסעיף 56 כדי לפסול את פסק הדין. "
"פירוש זה עדיף מבחינתו של הנאשם".
ההסבר: "כלל הוא בפרשנות הדין הפלילי כי מבין שני פירושים אפשריים ראוי, בדרך כלל, להעדיף את הפירוש המיטיב עם הנאשם.
סיכומו של דבר,
כאשר בית המשפט לערעורים מגיע למסקנה כי הנאשם לא היה מורשע אילולא הראיה הפסולה, דרך המלך היא, בהעדר נסיבות מיוחדות, לפסול את ההרשעה ולהחזיר את התיק עם הנחיות לבית המשפט קמא.
מידת ההוכחה לקיום המבחנים
מהי, אם כן, מידת ההוכחה הנדרשת לצורך סעיף 56 לפקודת הראיות?
כדי לפסול פסק דין בשל ראיה פסולה, צריך חשש ברמת סבירות גבוהה יותר.
מהי הרמה הנדרשת?
לפי השופט בך: (בימ"ש קמא )
קיים חשש של ממש, שלא ניתן לשלול אותו, שאכן היה המידע הפסול גורם בגיבוש עמדתו של השופט ובקביעת ממצאיו".
לפי זמיר בדיון הנוסף - "ספק סביר".
תוצאות מבחני סעיף 56 סיפא לפקודת הראיות, הם אלה:
המבחן הראשון שבסיפא לסעיף 56 - לא התקיים, קרי בית המשפט המחוזי היה מרשיע את המערער גם אילולא הובאה ראיה זאת בפניו.
המבחן השני, בפני בית המשפט קמא היו די ראיות קבילות וכשרות לבסס עליהן את הרשעת המערער.
הוחלט ברוב דעות, כנגד דעתם של השופטים ד' לוין וג' בך, כאמור בפסק דינו של השופט י' זמיר.
| 